טבעת זיזים בקוטר 17 לויסות חושי

הפרעת ויסות חושי היא מצב בריאותי המאופיין בקושי בתפקוד ובהשתתפות בעיסוקים כתוצאה מפגיעה ביכולת לווסת ולהתאים את התגובה ההתנהגותית לגירוי חושי: גירוי טקטילי, פרופריוספטיבי, וסטיבולרי, ראייה, שמיעה, טעם, ריח. רגישות טקטילית היא אחת הרגישויות השכיחות באשכול הויסות החושי.

זו יכולה להיות תגובה לגירוי טקטילי (מגע), פרופריוספטיבי (התחושה העמוקה), וסטיבולרי (תנועה ושינויי מנח), ראייה, שמיעה, טעם, ריח וכאב.

קושי זה מתבטא בתגובות מוגזמות או בתגובות שאינן בהלימה לדרישות הסביבה.

ילדים רבים המאובחנים עם רגישות חושית מראים רגישות טקטילית (תחושתית) לחומרים שונים ונרתעים מהמגע בהם. החומרים מהם נרתעים ילדים באופן שכיח יותר הם: בצק או פלסטלינה, דבק פלסטי, דבקיות או מדבקות, בדים שונים, מים וכדומה. ילדים אלה חוששים מהתנסות עם אותם חומרים ונמנעים מפעילויות הקשורות במגע בהם. יש שמגיבים אף בהתפרצות זעם כאשר הם קרובים לחומרים או כאשר הם מתבקשים לגעת בהם. רתיעה או הימנעות אלה עשויים להפריע לניהול שגרת יום-יום, או לפגוע בשילובו של הילד במסגרת החינוכית בה מתבצעת פעילות כזו.

הטיפול השכיח בתופעה זו מבוסס על עקרון חשיפה הדרגתית לגירוי המעורר אי נוחות. ההנחה היא כי בנוכחות החומר – מראהו או המגע איתו (שהוא הגירוי המעורר) הילד מגיב בהתנהגות לא נאותה, אשר עד לזמן ההתערבות יתכן ששומרה וחוזקה על ידי הסרת הגירוי המפריע לילד. בהמשך להנחה זו, מטרת ההתערבות היא לשבור את הקשר שבין הרתיעה, ההימנעות או התפרצות הזעם לבין הסרת הגירוי, תוך כדי הצגת החשיפה לחומר באופן מדורג מאוד.