מודל דו-ערוצי מסביר לקשר בין השלכות חשיפה ממושכת לארועי טראומה לבין סקרנות והתקשרות, בקרב ילדים.
מנחה: פרופ’ קרני גינזבורג
הוגש לסנאט אוניברסיטת תל אביב בנובמבר 2021
תקציר
ילדים ומתבגרים רבים בעולם חשופים לארועי טראומה ממושכים על רקע טרור ומלחמה, ומחקרים רבים מראים כי לחשיפה ממושכת זו עלולה להיות השפעה שלילית על רווחתם. ילדים ומתבגרים, תושבי העיר שדרות, מהווים אוכלוסייה ייחודית למחקר בנושא השלכות החשיפה הממושכת לארועי טראומה מכיוון שהם חשופים משחר ילדותם להתרעות ולירי רקטות ממושך מכיוון רצועת עזה.
מטרת המחקר היא לבחון את השלכות חשיפה זו על אוריינטציית ההתקשרות ועל מידת הסקרנות של ילדים אלו. מודל המחקר המוצע מתבסס על בחינת תפקידן של תגובות הישרדות המופעלות נוכח חשיפה ממושכת לאירועי טראומה בילדות ובהסברים לפגיעה בהתקשרות ובסקרנות בקרב הנחשפים. חידושו של המודל התאורטי בעבודה זו הוא בהמשגת התהליכים הגופניים-נפשיים המתפתחים נוכח החשיפה לארועי טראומה מתמשכים בילדות, מערכת הקשרים ביניהם והשפעתם האפשרית על סקרנות ועל אוריינטציית ההתקשרות.
ביתר פירוט, עוררות ודיסוציאציה, מומשגות בעבודה זו כתגובות הגנה הישרדותיות, אוטומטיות, לא רצוניות, המופעלות בעת החשיפה לאיום הטילים. תגובות אלו, אשר מופעלות לעיתים קרובות ולאורך זמן, עלולות להתקבע כתגובת הסתגלות כרונית.
על פי מודל המחקר, תגובות אלו, עלולות להוביל לפגיעה בתהליכי הוויסות החושי. כלומר, עוררות כרונית עלולה להוביל לרגישות יתר חושית, שמתבטאת בכך שגירויים שונים נחווים בעצמה גבוהה , בעוד שדיסוציאציה כרונית, עלולה להוביל לתת רגישות חושית, שמתבטאת בכך שגירויים שונים נחווים בעצמה נמוכה. שתי תבניות הוויסות החושי, קרי רגישות יתר ותת רגישות, עלולות להוביל לפגיעה באוריינטציית ההתקשרות ובסקרנות, שתתבטא ברמת סקרנות נמוכה וברמה גבוהה של אוריינטציית התקשרות לא בטוחה.
לבסוף, מודל המחקר מציע כי מיינדפולנס, קרי היכולת להתבוננות קוגניטיבית מווסתת, היא משתנה היכול למתן את הקשרים שבין עוררות ודיסוציאציה לשתי תבניות הויסות החושי. כלומר, ככל שרמת המיינדפולנס גבוהה יותר, כך הקשרים בין עוררות כרונית ורגישות יתר חושית, ובין דיסוציאציה כרונית ותת רגישות חושית, יהיו חלשים יותר.
על כן, בהתאם למודל המחקר, משוער כי החשיפה לארועי טראומה חוזרים ונשנים, עלולה להוביל לפגיעה באוריינטציית ההתקשרות ובסקרנות, באחד משני ערוצי השפעה: על פי הראשון, ככל שרמת החשיפה לאירועים אלו גבוהה יותר, כך רמת העוררות גבוהה יותר, וזו בתורה מובילה לרגישות יתר חושית ולפגיעה בסקרנות ובאוריינטציית ההתקשרות. על פי הציר השני, ככל שרמת החשיפה גבוהה יותר, כך רמת הדיסוציאציה גבוהה יותר, וזו בתורה מובילה לתת-רגישות חושית ולפגיעה בסקרנות ובאוריינטציית ההתקשרות.
כשנה לאחר מבצע ״צוק איתן״, נאספו נתונים משלוש קבוצות ילדים ומתבגרים בגילאי 10-14 שנחשפו לרמות שונות של איום. הקבוצה הראשונה מנתה 313 ילדים ומתבגרים מהעיר שדרות, שנחשפו לנפילות טילים באזור מגוריהם משחר ילדותם. הקבוצה השניה מנתה 203 ילדים ומתבגרים בגילאים תואמים מהעיר אשקלון, אשר החלו להחשף לאיום הטילים החל משנת 2008, ובתדירות נמוכה בהרבה מזו של ילדי שדרות. הקבוצה השלישית מנתה 130 ילדים ומתבגרים מהעיר אור עקיבא, אשר הינה בעלת דמיון מבחינת הרקע הסוציודמוגרפי של תושביה לעיר שדרות, אך אלה לא נחשפו לאיום הטילים. איסוף הנתונים נערך באמצעות שאלונים לדיווח עצמי המותאמים לילדים ולמתבגרים. השאלונים בחנו את המשתנים: חשיפה לארועי טראומה, עוררות, דיסוציאציה, רגישות חושית, סקרנות ומיינדפולנס.
ממצאי המחקר הנוכחי מצביעים על קשרים חיוביים בין חשיפה ממושכת לאיום טילים לבין רמות גבוהות של עוררות ודיסוציאציה. כלומר, ככל שרמת החשיפה האובייקטיבית והסובייקטיבית לאיום הטילים היתה גבוהה יותר כך נמצאו רמות גבוהות יותר של עוררות ושל דיסוציאציה. עוד נמצאו, בהתאם למשוער, קשרים חיוביים בין עוררות לבין רגישות-יתר חושית, ובין דיסוציאציה לבין תת-רגישות חושית, כך שככל שרמת העוררות גבוהה יותר, כך רמת רגישות היתר החושית שנמצאה גבוהה, וככל שרמת הדיסוציאציה גבוהה יותר, כך רמת התת-רגישות חושית שנמצאה גבוהה.
בהתאם למשוער, נמצאו קשרים חיוביים בין חשיפה לארועי טראומה לבין שתי אוריינטציות ההתקשרות הלא בטוחה (חרדה ונמנעת), וכן נמצאו קשרים חיוביים בין רגישות-יתר-חושית ותת-רגישות חושית לבין שתי אוריינטציות התקשרות. בשונה מהמשוער, נמצאו קשרים חיוביים בין חשיפה לארועי טראומה לבין שני ממדי הסקרנות (רוחבית ומעמיקה), וכן נמצאו קשרים חיוביים בין
רגישות-יתר-חושית ותת-רגישות חושית לבין סקרנות. כלומר, ככל שרמת החשיפה לאיום הטילים גבוהה יותר כך נמצאו רמות גבוהות יותר של רגישות חושית, וכן רמות גבוהות יותר של שני ממדי הסקרנות (רוחבית ומעמיקה). לבסוף, נמצאה אינטראקציה בין עוררות-יתר לרגישות-יתר חושית, במיתון מיינדפולנס. יחד עם זה, בשונה מהמשוער, נמצא כי רמת מיינדפולנס גבוהה, מחזקת את הקשר שבין עוררות לרגישות-יתר חושית.
המחקר הנוכחי מציג מודל הסתגלות דו ערוצי של תגובות הגנה, שמטרתן נסיונות חוזרים ונשנים להגן ככל האפשר, על הגוף והנפש, נוכח החשיפה הממושכת לארועי טראומה. המודל מציג שני מסלולי תגובות הישרדות, המתבטאים בהגברה של רמות העוררות או הדיסוציאציה. תנודות אלו, עלולות להוביל להתפתחות רגישות חושית (יתר/תת). בהמשך, מסלולים אלו עלולים לתרום לשינויים התפתחותיים ברמת הסקרנות ובאוריינטציית ההתקשרות.
על אף כי לא ניתן לדבר על אטיולוגיה במחקר חתך, ממצאי המחקר הנוכחי, שנאספו בנקודת זמן אחת מציעים כי התפתחות מנגנון ההסתגלות בקרב ילדים שנחשפו לארועי טראומה ממושכים אינו רק מנגנון הישרדותי, אלא ביטוי לתהליך התפתחותי, שעם הזמן התקבע והפך למלכודת מעגלית קפואה מחוץ למימד הזמן והמרחב. מלכודת זו מושלת בגוף ובנפש ומאלצת אותם לתת אמון במציאות שאינה בטוחה, ולפרשה כמציאות היחידה האפשרית.
עבודת הדוקטורט של טל זכרין: מודל דו-ערוצי מסביר לקשר בין השלכות חשיפה ממושכת לארועי טראומה לבין סקרנות והתקשרות, בקרב ילדים.
עבודת התזה של טל זכרין: התסמונת הפוסט טראומטית כמנגנון הסתגלות לטראומה מתמשכת.
זכרין, ט. (2024). מה קורה ברחם כשאמא בטראומה? זווית ראיה רחבה על המציאות של אימהות הרות בשנה הזו, כמו גם על השלכות דחק מתמשך על העובר שברחמן והתפתחותו. אתר משחקים שבלב.
